"זֶה הַשַּׁעַר לה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ." (תהילים קי"ח)

המרחב של נקודת המשען הפנימית

מאמר מאת רפאל בר לב, ESIM צ'י קונג בירושלים:

התנאי הראשון להתקרבות אל נקודת המשען הפנימית, הינו ההכרה בקיומו של רובד עמוק ולרוב נסתר (נסתר, מהסיבה הכל כך פשוטה שאנו לא מסתכלים לעברו) בנפש האדם הנמצא מעבר לעולם התופעות. מה שאנו רואים וקולטים בחושינו אינו כל מה שיש. זה דומה לידיעה שהגלים והקצף שעל פני המים, חלקו הגלוי של הים, איננו כל הים. אנחנו יודעים, גם אם איננו מבחינים בכך בזה הרגע, בקיומם של מעמקים ותהומות.

משחר קיומו של האדם עוברת כחוט השני השאלה – מהי אמת?

ביטוי אנרגטי ומילה סימבולית, א – מ – ת. הסמל לאפשרות לחבק ולהקיף דבר מראשיתו ועד סופו. תופעה עלומה אשר משמעותה רחוקה מלהיות מובנית מאליה.

הררי ספרים, מחקרים וחיים שלמים של יחידים ניתנו לחקר וחשיפת המסתורין של אמת על שלל המופעים בהן היא מגלה את עצמה. היום דורות רבים אחרי תחילת מסעו של האדם על פני האדמה, נותרה עדיין שאלה זו לוטה בערפל.

במהלך הניסיונות להִתחקות אחר התשובה נַעְנו כיחידים וכרבים לאורך כל קשת האפשרויות שהמחשבה האנושית הצליחה לייצר, סובבים במעגל הלוך וחזור ועדיין המילה א-מ-ת טרייה על שפתותינו כחלב על שפתותיו של תינוק בן יומו (ואולי טוב שכך).

האם יתכן שלאורך ההיסטוריה המפוארת של מחקר ותהייה, חיפשנו בלא משים את התשובה במקום הלא נכון? האם יתכן שהתשובה לשאלה נמצאת במקום הגלוי ביותר חשופה לאור היום בתוכנו, בעוד אנו מחפשים את דרכנו אצל אחרים? האם יתכן שאנו כפרטים הענקנו את המושכות של הדבר היחידי היכול להוציאנו מעבדות לחרות – ידיעת האמת, לידי אחרים ובכך גזרנו על עצמנו להיות עבד עולם? כנאמר:

"וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם."(שמות פרק כא).

ועוד נאמר:

"Then you will know the truth, and the truth will set you free." (John 8;32)

אם נעז ולו לרגע קט לדבר בשפת האמת, לא אמת של אדם זה כנגד אמת של אדם אחר, לא אמת של זרם מסוים כנגד זרם אחר, אלא ננסה כפרטים וכנפשות חיות לתת חופש לאמת החבויה בכל אחד מאיתנו, כיצד נישמע? כיצד נֵרָאֶה לעצמנו במראה הפנימית? מה יאמר אדם אל רעהו? מה ייחשף אל מול עינינו המתבוננות? מה יהיה צליל האמת אשר יבקע מבין שפתותינו?

נקודת המשען הפנימית דוברת אלינו בשפה מיוחדת ולוחשת באוזנינו ללא הרף דברי אמת. כמו בעולם הפיזיקלי כך גם עולמנו הפנימי מושתת ומעוגן תחת חוקים קוסמים אשר אינם כפופים לגחמת אדם, זמן ומרחב. חוקים אלו הינם ביטויים של אמת.

חיים הם תמיד תבוניים, מתקיימים תמיד במסגרת חוקים ברורים ומסודרים. באדם מתקיימים חיים תבוניים. החיים ממלאים את כל המרחב. התבונה ממלאת את כל המרחב. החיים מתקיימים ביקום אשר מתנהל תחת חוקים קבועים ונצחיים. האדם חיי בסביבה אשר חוקים קבועים ונצחיים שולטים בה.
החיים הינם תהליך בלתי פוסק של התרחבות, גדילה וצמיחה. הכוח המניע את האדם הינו הכוח לעוד, לצמיחה וליותר. החיים הינם תנועה מתמדת לעבר ביטוי הולך וגדל של שמחה, שפע ואושר. האדם רוצה יותר, מתוך ידיעה שבכך ירגיש שמח יותר, מלא יותר, מאושר יותר.

חיים, הינם ביטוי מוחלט לחופש. חופש הינו המצב העמוק ביותר אליו כל אדם ללא הבדל של גזע, דת, מין, מצב כלכלי, חברתי או אחר, שואף באופן תמידי. אדם אינו יכול שלא לרצות ביטוי של חופש בחייו. הצורך לחופש הינו טבוע ומולד בנפש האנושית ולאורך ההיסטוריה, האנושות כקבוצה או כפרטים תמיד מצאה את הדרך להסיר מעליה כפייה חיצונית. הכוח היחיד אשר יכול להצר את החופש הינו הכוח שהאדם מפעיל על עצמו. גם כוח זה סופו להסתיים וההשתחררות מכפייה זו מתרחשת בַאירוע שאנו מכנים מוות.
המוות הינו ההשתחררות המוחלטת מההתנסות הפיזית שהנפש הייתה נתונה בה.
פרח הינו מופע של חיים אשר מתקיימים בו שלמות, יופי, הרמוניה. החיים אשר מתקיימים בפרח מתקיימים גם באדם, בטבע, ביקום. חיים הינו חי-ים: ים מרחבים ועומק, תהומות ומסתורין, מגוון עצום של צורות קיום אשר מתקיימות זו לצד זו בנוזל הפלאי שאנו מכנים מים, דממה ותנועה אחת זורמת ונוכחת בכל. ים ובתחתיתו או בראשיתו (תלוי בנקודת המבט) קרקעית. אותו מקום שקט ורגוע שהכל מונח ונשען עליו. אלו הם חיים.

כל העושר הבלתי נתפס הזה מתקיים באדם והוא המרחב האמיתי של נקודת המשען הפנימית.

נקודת המשען הפנימית איננה איזו נקודה סתמית, או נקודה במובן הציורי או הגיאוגרפי שדמיון מוגבל מותנה לדמיין. נקודת המשען הפנימית הינה כל מה שיש, כל אשר הווה, כל אשר היה, וכל אשר יהיה.

ארכימדס מנציח בהכרה האנושית, בעיקר זו המכונה התרבות המערבית, פנייה למקור חיצוני: "תנו לי נקודת משען (חיצונית?) ואזיז את העולם ממקומו". ארכימדס, כמונו כיום, יתכן ולא הכיר בקיומה של נקודת משען פנימית אשר בעזרתה ניתן להעתיק את העולם ומבקש, כמונו, נקודת משען חיצונית.

בשפה המודרנית דבר זה בא לידי ביטוי ב: "אם הנסיבות ישתנו אני ארגיש אחרת", או "אם א' יאהב אותי ארגיש אחרת", או "אם יהיה לי יותר כך וכך אני ארגיש אחרת", וזה סחרחרה אין סופית של הביטוי "תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם".

נקודת המשען היחידה שיכולה "להזיז את העולם", במידה ויש צורך (וזו שאלה לעצמה, האם יש צורך?) קיימת בעולם הפנימי. יותר מכך, העולם היחיד שיש טעם בהזזתו הינו העולם הפנימי וההזזה היחידה שיש עמה טעם הינה ההזזה מעולם המושתת על מאבק לעולם המושתת על איזון, אהבה, חופש ויצירתיות.

אנחנו מותנים להניח שהאופן בו הדברים פועלים בעולם הפיזיקלי (כנקודת משען חיצונית להעתקתו של אובייקט), נכונה גם בעולם הפנימי. טעות זו גרמה במשך עידנים לחפש את הנחוץ לנו בחוץ, בעוד שלאורך כל אותו הזמן הדבר אותו הננו מחפשים שוכן בִּפְנִים.

איך ניתן להיווכח באופן שלא ישאיר ספק בקיומה של נקודת המשען הפנימית?

לעצמי נוכחתי לגלות שכל אימת שישבתי ולו לרגע קט עם המחשבה אודות נקודת המשען הפנימית או עם מחשבה אחרת בדמותה, ההוכחה הופיעה בצורה של ידיעה ברורה, הכרה פנימית חסרת ספק.

אני מכיר בכך שהדבר אותו אני עומד לכתוב יהיה מעט יוצא דופן ואולי קשה לעיכול בתחילה, אבל אני יודע שהדרך היחידה בה ניתן לגלות שקיימת אותה נקודה אשר כאן אני מכנה "נקודת המשען הפנימית", מתגלה כאשר באיזה שהוא אופן, מתרחשת הכרה בקיומה. האדם הרגיל יאמר: "תראה לי ואז אאמין" ולעומת זאת האמת אומרת: "תאמין, ואראה את עצמי בפניך". היש תמיד נולד מתוך היש, האין לנצח נשאר אין ויש לא יכול להיוולד ממנו.

אני משוכנע מעבר לכל צל של ספק, שאדם אשר ישב בשקט וכוונתו תהיה בהירה לגלות עבור עצמו את נקודת המשען הפנימית, ואם ביכולתו להניח ולו לרגע קט את דעותיו ודעותיהם של אחרים בנושא, ייגלה!

מכאן ואילך מתחיל מסע אחר. הכרה בקיומה של נקודת המשען הפנימית פותחת שער אשר אודותיו מדבר הפסוק: "זֶה הַשַּׁעַר לה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ." (תהילים קי"ח). אבל כמו שנאמר בפסוק קודם: "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ!", אודה יה בשפתינו הופך להיות: "תאמין, תראה", "אֶ֭בֶן מָאֲס֣וּ הַבּוֹנִ֑ים הָ֝יְתָ֗ה לְרֹ֣אשׁ פִּנָּֽה" והאבן שמאסו בה הבונים (כלומר התעלמו ממנה, דחו אותה), הופכת באחת לראש פינה, הנקודה שעליה ניתן להשתית את המבנה כולו, את "נקודת המשען הפנימית".

 

“The world as we have created it is a process of our thinking. It cannot be changed without changing our thinking.” Albert Einstein

תודה מקרב לב על השתתפותכם עד כאן.

איריס ורפאל בר לב, ESIM – פילאטיס וצ'י קונג בירושלים.

חזרה למעלה