“Within each of us there is a silence, a silence as vast as the universe. And when we experience that silence, we remember who we are.” Gunilla Norris

חֲדַר השקט הפנימי

מאמר מאת רפאל בר לב, ESIM צ'י קונג ירושלים:

חלק א'- פתיחה

אחד הדברים המיוחדים שאנו חווים במפגש עם תינוק בן יומו הינו השקט בו הוא שרוי. שקט שעוטף את התינוק ואת השוהים במחיצתו. כל אחד מאיתנו מגיח לאוויר העולם כשהוא נושא בקרבו מרחב דומה של שקט. מרחב שקט זה אינו הולך לאיבוד ואינו נעלם. אנו פשוט חדלים ברגע מסוים ומסיבות שונות להשתמש בו. במאמרים שונים הפזורים באתר קראנו ל"חדר שקט פנימי" זה בשמות שונים כגון: נקודת המשען הפנימית ועוד. בכל המקרים מדובר באותו מקום, באותו מרחב.

בשלב די מוקדם לחברותנו בעולם אנחנו נאלצים, לרוב בעל כורחנו, להיפרד מחדר שקט זה. המבוגרים סביבנו עומדים על כך ש"נצא החוצה" והדרכים מגוונות, החל מ"איך עושה כלב ואיך עושה חתול" וְכַלֶּה ב"פוצ'י-מוצ'י ותגיד תודה". עד שאנחנו לא "יוצאים" ומעניקים את המענה המצופה מאתנו, אין כל סיכוי שיניחו לנו לנפשנו. נשמע אכזרי אבל עם כל הכאב שאני חש לכתוב זאת, אלו פני הדברים. בהמשך הדרך, כל אחד יודע, העניינים לא מתעדנים, האמצעים משתנים.

כשאנו נפגשים בגיל מאוחר יותר בתזכורת אודות שקט פנימי, אודות מרחב פנימי, אנו כבר כל כך רחוקים מההכרות שהייתה לנו בתחילת הדרך ולרוב זה נשמע לנו כמו דיבורי סְרָק, כְּלֹא יותר מ – Wishful Thinking.
אלו הנתונים שאיתם בדרך כלל אנו פוגשים בתזכורת אודות אפשרות אחרת או שׁוֹנָה. אנחנו נמצאים בתוך מומנטום בכיוון אליו נדחפנו לנוע ושינוי גם אם הוא קטן, לא תמיד קל ופשוט לביצוע. באנגלית ישנה אמירה קולעת: "It's simple but not easy" . מומנטום זה מקיים באופן כמעט מלא את החוק הראשון של ניוטון, חוק ההתמדה: "כל גוף יתמיד במהירותו כל עוד אין שום כוחות חיצוניים שפועלים עליו".

מתוך הכרה והבנה במגוון ההשפעות והכוחות הפועלים בנו חשוב שנבוא למפגש הראשוני עם השקט, בעדינות ומתוך רגישות, ולהימנע עד כמה שהדבר ניתן לנו ממאמץ. מאוד יעזור לנו אם נוכל ליצור למען עצמנו מקום של רכות וקבלה ומתוכו לבחון את מידת היכולת העומדת לרשותנו, לחדש את הקשר ולמצוא מחדש את המפתח ל"חדר השקט הפנימי".

בהגיענו לנקודה זו שבה יצרנו לעצמנו בסיס נוח של רגישות ועדינות, נראה לי שהסדר הנכון יהיה לבדוק האם אנו מקבלים את אפשרות קיומו של מרחב שקט פנימי, גם אם זה רק כרעיון שנשמע טוב. האם מתוך סך ההתנסויות וההתבוננות שלנו בעולם סביבנו ובנו אנחנו מקבלים את האפשרות שאכן קיים מרחב כזה של שקט פנימי?

אנחנו מכירים (מתוך המחקר המדעי הגלוי בפנינו) בקיומו של שקט עמוק ויוצא דופן במרחב החלל החיצון. אומנם לא התנסינו בו אבל ההנחה שישנו מרחב כזה מקובלת עלינו ונשמעת הגיונית. אין שם מפעלים רועשים, קניונים הומי אדם, מכוניות צופרות וכדומה, כך שסביר להניח שדי שקט שם ואולי אפילו מעט "מְשַׁעְמֵם" במונחינו הארציים.

כעת אנו יכולים להעמיד את השאלה הבאה: האם קיים מרחב דומה של שקט בחלל הפנימי?

על מנת שנוכל להמשיך ולהתקדם יחד, מן הראוי שכל אחד המעוניין בכך ימצא לעצמו את הדרך להתייחס לשאלה זו.
כל אחד מוזמן לברר לעצמו את מידת הרלוונטיות של עניין זה לחייו ובמידה והוא מעוניין ליטול חלק בהמשך מסענו, הוא מוזמן בזאת לעלות על סיפון ה"אנטרפרייז" שאנו עומדים לשגר לחלל הפנימי שבנו.

"Space… The final frontier…
To boldly go where no one has gone before!" (Star Trek)

נקודת המוצא למאמר הבא, תהיה מתוך ההנחה שהגענו להסכמה משותפת על כך שאכן קיימת אפשרות כי מתקיים בנו מרחב פנימי של שקט. מבסיס זה אנו ממריאים למסענו המשותף בחלל הפנימי… בבקשה נא לחגור חגורות וטיסה נעימה.

המשך בקרוב…

רפאל בר לב, ESIM צ'י קונג בירושלים.

חזרה למעלה