הצ'י נענה מִיָּדִית ותמיד לִפְנִיָּה ישירה, ברורה וצלולה של מתרגל

הצ'י קונג שמתרגל את המתרגל

מאמר מאת רפאל בר לב, ESIM צ'י קונג בירושלים:

IMG_0777 

ESIM צ'י קונג – מדע של התפתחות דינמית / האפשרות של הצ'י קונג להתפתח.

במאמר זה נתייחס ל:
• התפתחות המתרגל בתוך ה-ESIM צ'י קונג.
• המוטיב המרתק של התפתחות ה-ESIM צ'י קונג כאומנות דינמית במתרגל.
• ESIM צ'י קונג לטיפוח של כוח החיים – "אומנות ההִשְׁתַּנּוּת וההתרחבות התמידית".
• "כל תנועה של הצ'י – חדשה"  או  "ESIM צ'י קונג – הדרך לעתיד".

לכל אחד מהנושאים הנ"ל תוקדש פיסקה עצמאית כאשר בסיומו של המאמר נלכד את כלל המוטיבים לנקודת מבט מקפת ורחבה, כעין "מבט ממעוף הציפור".

קריאה מהנה ופורייה.

התפתחות המתרגל בתוך הצ'י קונג/הצ'י קונג שמתרגל את המתרגל.

צ'י קונג הינו מדע מתפתח, והצ'י קונג עצמו מתפתח ומשתנה.
האדם של היום שונה מזה שהיה קיים בתקופה בה הופיעו תִרגולים שונים של צ'י קונג וכשם שהצ'י קונג מלמד ומאפשר למתרגל להתנסות בדינמיקה חופשית וזורמת של שינוי, כך הצ'י קונג עובר שינוי ומתאים עצמו לנקודת הזמן העכשווית. שיטת הצ'י קונג היא מדע בפני עצמו, והשיפור ברמת האימון האישי, כרוך ברמת ההבנה של המתרגל.

התקדמות בהבנת צ'י קונג מורכבת משני רכיבים מרכזיים:

  • עבודה מעשית: בעבודה מעשית הכוונה לתרגול עקבי וסדיר. באופן זה אנו רוכשים ידע ישיר אודות הצ'י קונג, וידע זה מוטמע בגוף המתרגל ומתבטא כתובנות הן אודות צ'י קונג והן אודות העולם הסובב ככלל.

  • ידע תאורטי אודות צ'י קונג, אודות העקרונות העומדים בבסיס השיטה: ידע זה נרכש דרך ספרים, הרצאות, שיחות וכ'ו. העבודה המעשית הופכת את מכלול הרכיבים להבנה והתקדמות במרחבי הצ'י קונג. רק על ידי צבירת ידע תיאורטי לא תתרחש התקדמות ולא ניתן יהיה להבין מהו צ'י קונג.

הבנה אמיתית של צ'י קונג הינה תמיד הבנה עכשווית ומלווה בתחושת מגע ונוכחות של צ'י. צ'י מתקיים רק בהווה ועל כך ישנה הנחייה שנמסרת למתרגלי הצ'י קונג, להיות קשוב לצ'י "כמו שהוא נמצא, כמו שהוא איננו".

המוטיב המרתק של התפתחות הצ'י קונג כאומנות דינמית במתרגל.

הצ'י נענה מידית ותמיד לפנייה ישירה, ברורה וצלולה של מתרגל.

באופן ציורי ניתן לדמות את מערכת היחסים של המתרגל אם הצ'י למפגש המתקיים בין גולש הגלים לגל.
הגולש אורב לגל וכשזה מגיע הגולש "רוכב" עליו והופך לאחד עם הגל. זה האופן היחידי בו ניתן לו לרכב על העוצמה של הגל, ללא התנגדות, ללא ניסיון לשנות, להתמסר לגל ולהיות מובל על ידו. הגולש הופך להיות הגל והגל הוא הגולש.

צ'י הינו קיום תבוני חופשי אשר אינו מוגבל או מחויב למסורות, רעיונות, זרמים וכיוצא בזה.
צ'י קונג מכיל בתוכו את כל הרכיבים הנחוצים להבנתו והמתרגל יכול לאפשר לידע זה להתגלות בפניו.
המתרגל חושף ידע זה עבור עצמו בעזרת העבודה שהוא מבצע עם הצ'י.
המתרגל נעזר לשם כך בסדרות תִרגול מאורגנות, שנבנו, נבדקו ונמצאו ראויות לשמש למטרה זו של טיפוח הבריאות, פיזית ומנטלית ולהוביל את המתרגל בבִטחה ובנאמנות בדרכו.
ההבנה המתלווה לתרגול זה מהווה רכיב חשוב ביותר בבניה ההרמונית והמקפת של צ'י קונג, במובנו השורשי והעמוק.
כשרכיבים אלו נעים בהרמוניה, איזון ואחדות:
צ'י קונג, מתרגל וצ'י הופכים לאחד. רגע זה הינו רגע מיוחד בתרגול, הגבול בין המתרגל, לצ'י קונג מטשטש ולא ניתן עוד לומר בוודאות מי מתרגל את מי, המתרגל את הצ'י או הצ'י את המתרגל.

הצ'י קונג מתעצב למשהו חדש ונע למרחבים ומקומות אשר לא היה בהם לפני כן.

כשמדברים אודות מרחב הצ'י, הנטייה הטבעית היא לדבר אודותיו מתוך השפה והמבחר של הידוע והמוכר ולכן המילים לא מלמדות.
רק ההתנסות, החוויה, המגע והטעימה מלמדים ואני אישית אינני מכיר קיצור דרך מלבד התנסות זו. "אם אתה רוצה לשחות אתה חייב להיכנס לתוך המים" אומר המשפט העממי באין סוף גרסאותיו. וברור לנו שגם אחד שמכיר את תיאורית השחייה על בוריה (התזמון המדויק שבו איבר צריך לנוע, באיזו עוצמה, כיצד יש לנשום וכ'ו) עדיין לא הופך אותו לשחיין.

צ'י קונג – אומנות ההִשְׁתַּנּוּת וההתרחבות התמידית.

צ'י קונג הינה אומנות תנועה דינמית, וניתן לכנותה בהקשר זה "אומנות ההִשְׁתַּנּוּת וההתרחבות התמידית".
תהליך זה מתרחש הן במהלך התרגול אצל הפרט ובו זמנית מתחולל בתרגול עצמו כך שהתרגול משתנה עם המתרגל.

ככל שהפרט מעמיק לתוך התרגול, ככל שהוא מאפשר למרחב פנימי של חופש להתגלות, הצ'י קונג נמהל במתרגל, גדל ומתרחב יחד אתו.
כאן ניתן לראות את מובנה האמיתי של המילה צ'י קונג. המילה גונג משמעותה יכולת כך שמדובר על אימון וטיפוח היכולת.
המתרגל, בעזרת האימון, יוצר את היכולת בתוך גופו.
צ'י הינו כוח החיים המניע ודוחף את פעולות החיים. כך ששני המונחים גונג וצ'י מתלכדים במובנם, צ'י קונג – אימון וטיפוח כוח החיים בגוף האדם. צ'י קונג – התרחשות הדדית דינמית.

התנועה של הצ'י במתרגל הינה תמיד התרחשות בעכשיו.
מגע עם צ'י יכול להתרחש רק בעכשיו.
כשתשומת לב ומודעות מלווים את התהליך הנפש הופכת שקטה, ממוקדת ויציבה, החושים מתחדדים הרגישות נפתחת ורבדים שבדרך כלל נסתרים מתחילים לעלות על פני השטח ההכרתי
.

כל תנועה של הצ'י - חדשה.

כשהבנה זו הולכת ומעמיקה, כל תרגול, כל תנועה היא חד פעמית, מתרחשת ונעלמת, הצ'י מופיע וחוזר למקור.
הנשימה הינה המקבילה הקרובה ביותר להתרחשות זו ובעצם ניתן לראות שזו אותה התרחשות של תנועה דינמית עכשווית של צ'י רק בלבוש אחר.
כל נשימה הינה חד פעמית, עכשווית, מלאה, מקפת, בעלת התחלה וסוף, מתרחשת ונעלמת. נובעת מתוך המקור וחוזרת אליו.

הצ'י "זקוק" ותלוי במתרגל לפחות באותה מידה בה המתרגל "זקוק" לצ'י.
המתרגל הוא זה המפיח רוח חיים בצ'י והצ'י מוצא את הדרך היחידה בה הוא יכול לבוא לידי ביטוי וּמופָע במרחב אנרגטי אנושי דרך ובעזרת המתרגל.

אנחנו רואים כאן מערכת יחסים מיוחדת במינה ששני הצדדים הנוטלים בה חלק מתעשרים ומתרחבים בו-זמנית ועושים זאת אחד בעזרת השני.
שוב אנו נפגשים כאן בִּתְכוּנָה חשובה לתשומת לב: גדילה והתפתחות תומכת והדדית.

תכונה זו של צ'י קונג הופכת אותו לכלי הפועל ומשפיע עמוקות ברובד הפסיכולוגי/נפשי של המתרגל.

צ'י קונג נבנה מחדש בכל תרגול ובכל התייחסות אליו, כל תנועה של הצ'י – חדשה.

מספר עקרונות יסוד קיימים בפילאטיס ובצ'י קונג ותפקידם המרכזי הוא להוות נקודות התייחסות יציבות למתרגל העורך מסע לחקר מרחבי הפילאטיס והצ'י קונג. רצוי להתייחס אל עקרונות הייסוד בגמישות תואמת ולהימנע מהפיכתם לכללים נוקשים.
אדגים זאת בעזרת סיפור אישי: בצעירותי חליתי ונזקקתי לעזרה, פניתי לגברת אחת שטיפלה בעזרת מקרו-ביוטיקה. בסוף האבחון הראשוני שלחה אותי המטפלת הביתה, מציידת אותי במתכון שאתן לאימי ובו הוראות הכנה לקציצות עוף (מקרו-ביוטיקה למי שלא יודע הינה שיטת תזונה טבעונית/צמחונית אדוקה). מטפלת זו במקרו-ביוטיקה, שהייתה מספיק משוחררת מנוקשות התיאוריה ומוסכמות, מה שאפשר לה לראות מה נכון ומה באמת נצרך להיעשות (ודרך אגב טיפול זה הציל את חיי).

ההשתנות של המתרגל והדינמיקה של הצ'י קונג אינם תמיד מסונכרנים ובתואם.
לצ'י קונג קצב ודינמיקה משל עצמו ואחד השלבים המרתקים והמאתגרים בתרגול צ'י קונג הינו השלב בו המתרגל מניח לעצמו "להיסחף"(To Be Carried Away) על ידי הזרם העוצמתי של הצ'י קונג, ומאפשר לצ'י "ליטול את המושכות".
בנקודה זו כשההפרדה מתרגל/מתורגל/תרגיל נעלמת, אין עוד צורך לסנכרן דבר. או אז תואם, הרמוניה ואחדות נחווים כמצב עכשווי.

במסורת היהודית אנו פוגשים באירוע המאפשר לנו טעימה והיזכרות באפשרות שכזו, העדליידע של פורים. עד-לא-ידע הוא אקט של התמסרות, הנחת מנגנוני הביקורת, בחינה, מיון, סיווג, נכון ולא נכון וכו' ואפשרות של איכות אחרת למלא את המרחב שמתפנה.
במסורות שבטיות שונות אנו פוגשים בטקסים אקסטטיים המיועדים להרפות את האחיזה במוכר ובידוע ולאפשר לאנרגיה שונה לבוא לידי ביטוי. בצ'י קונג אנחנו מאפשרים לאנרגיה זו להתקרב, אך ממקום של רגיעה, איזון, יציבות (פיזית ופסיכולוגית) ועוצמה, ללא שליטה אך מתוך וויסות והנחייה.

אחת הסיבות שאירוע זה של התמסרות תופס מקום מועט בחיינו, הוא הפחד מאיבוד שליטה.
תגובה האוטומטית שלנו לזרם זה של תבונה ועוצמה הינה על פי רוב בדרך של חסימה ודחייה, מסיבה לא ברורה אנו מתרגמים את עוצמת האנרגיה כאיבוד שליטה.

בצעירותנו איננו זוכים להדרכה או לדוגמא מהסביבה שתביא אותנו להכיר את הדרך בה ניתן לנוע עם אנרגיה זו, נהפוך הוא, כל אשר אנו קולטים הינם דוגמאות רבות מספור המדגימות ומלמדות אותנו אופנים של בזבוז ופירוק אנרגיית חיים זו ללא כל מטרה, רק מהסיבה הפשוטה שאיננו יודעים כיצד להתנהל בקרבה. אנו מוצאים את עצמנו בעל כורחנו בזרם האנושי הכללי – כולם מבזבזים, אז כך גם אני.

אנו שרויים ומוקפים באנרגיה קוסמית אין סופית הקורנת אלינו מרחבי היקום והדבר היחיד המונע מאנרגיה זו להתבטא בשפע, בבריאות, באהבה, בתבונה אשר היא מכילה, בתוך חיינו אנו, זה בעזרת עשייה אקטיבית אשר ללא הרף הודפת ומונעת מאנרגיה זו להתקרב אלינו.

שאלה שעשויה להתעורר אצל הקורא בנקודה זו הינה: אם זה נכון שאני מונע מכוח שמבקש להתקרב אלי, להתקרב, כיצד אני יכול לאפשר לו להתקרב?

אמירה חדה וחסרת פשרות בעניין זה ניתן למצוא בציטוט המיוחס להוגה הדעות והפילוסוף הסיני לאו דזה, מי שנחשב לאבי הטאואיזים:

Watch your thoughts, they become words;
watch your words, they become actions;
watch your actions, they become habits;
watch your habits, they become character;
watch your character, for it becomes your destiny.” (Lao Tzu)

 צ'י קונג מתחיל להאיר עבור המתרגל אפשרויות חדשות של מגע, התייחסות ואינטראקציה עם אנרגית החיים הנמצאת בשפע וזורמת אלינו כל העת מכל עבר.
צ'י קונג בהרבה מובנים מאפשר למתרגל לבנות עבור עצמו גשר, גשר מֵעֵבֶר לנסיבות חייו מֵעֵבֶר לזמן ולמקום – לעֵבֶר משהו שונה*.

*(אני באופן מכוון נמנע מלהעניק שם למשהו שונה זה, אולם שני דברים ארשה לעצמי לומר. הראשון הוא כי "משהו" זה אינו נמצא בחוץ, הוא חיי וקיים בכל אחד מאתנו. כשאנו אומרים "אני מרגיש בפנים…" או התחושה בקיומו של עולם פנימי, אמירה כמו "אמרתי לעצמי" או "חשבתי לעצמי" או "אני צריך לראות כיצד אני מרגיש בעניין…" הינם דוגמאות בודדות מאין סוף הסיטואציות בהן אנו פוגשים בדיאלוג במסרים המגיעים ממרחב קיומי זה. דבר שני הוא כי "משהו" זה אינו אחר ממני או ממך, זהו אני ואת/ה.)

נקודה זו מבוססת על הבנה עמוקה שנמסרה לי במהלך לימודי ממורתי פרופ' צ'ן. היא נהגה לחזור באוזניי על המשפט הבא:

"הצ'י הוא המורה הטוב ביותר שהתלמיד יכול לבקש לעצמו. אם תקשיב לצ'י, הצ'י ילמד אותך כל מה שאתה צריך לדעת."
ובזמנים אחרים הוסיפה ואמרה: "היודע את המהות יוכל לומר זאת במילה אחת. אני אומרת צ'י".

כאן ברצוני להתעכב על שאלה שלעניות דעתי מאוד חשוב לתלמיד ולמורה כאחד לחזור ולבחון בתוך עצמם – לאן אני פונה (פנימה? החוצה? מעלה? מטה? לבעלי סמכות?) לאן אני פונה, כשאני מבקש ללמוד, להתפתח, להתקדם במרחבי הצ'י קונג?

אנחנו מותנים ללמידה מסוג אחד בלבד והיא לבקש את הנחוץ לנו "בחוץ", אנחנו עושים תנועה פסיכולוגית אשר לרוב גם מלווה בתנועה פיזית החוצה – מאתנו והלאה. אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה, מהתפיסה שהדבר אותו אני רוצה נמצא היכן שהוא "שם" ועלי להביאו ל"כאן" (אנו מגדירים את עצמנו במקום אותו אנו מכנים "כאן ועכשיו" וכל השאר נמצא "שם" וביננו מרחב הזמן).

מהרגע בו אנחנו מגיחים לעולם מוצגת בפנינו רק מתכונת הלמידה הזו: מישהו, שיודע משהו שאתה לא יודע והוא אמור ללמד אותך, או יותר נכון להעביר לך קובץ של אינפורמציה, תָּחוּם, סדור, מוסכם על דעת הרוב ולרוב נוקשה או חסר גמישות ובלשון העם "ככה זה", ובלשון יותר מעודנת הדבר אותו אנו מכנים "עובדות".

צ'י קונג בהרבה מובנים, מאפשר הרחבה בגישה המקובלת ומצביע על אפשרויות נוספות.
בסיפור הבא ניתנת דוגמא לכוונתי ב"אפשרויות נוספות": כשאדם נשאל למקור המים בכוס הניצבת על השולחן, יצביע אל הברז, ויאמר "מכאן המים מגיעים". זו אכן תשובה נכונה שהמים זורמים מהברז לכוס אולם תשובה זו, נסכים, חלקית ביותר, יש הרבה יותר לסיפור אודות מקור המים ודרכם אל הכוס, הרבה יותר מאשר תשובה זו מספקת. באופן דומה מאפשר צ'י קונג למבט להתרחב ולכולל יותר מהקיים ובכך להגדיל את מרחב התפיסה וההכרה של המתרגל. צ'י קונג מעודד גישה של "זה ועוד זה" בשונה מהגישה הרווחת אצלנו של "זה או זה".        This and That instead of This or That

יהיה מי שישאל מה הקשר של כל זה לתרגול צ'י קונג?
בהחלט ניתן להשאיר את התרגול ברובד הפיזי בלבד, אולם צ'י קונג במובנו הרחב הינו הרבה יותר מתרגול פיזי של הידיים והרגליים גרידא.

רפאל בר לב, ESIM צ'י קונג בירושלים.

חזרה למעלה